אבודים ביונקרס

מאת: ניל סיימון
נוסח עברי: שמוליק לוי
דמות: בלה (הדודה)
הערות: המונולוג שוכתב לצורך הצגתו בבגרות. הוא מורכב מהדיאלוגים של בלה עם משפחתה.
המונולוג מתפרס על העמודים 68-76 ומתמקד בעיקרו בעמודים 75-76.

הוראות בימוי - בלה נכנסת עם מגש שעליו סוכר, עוגיות חלב וכל מיני מוצרים לקפה.

מישהו? קפה? אימא, גרטה? גם שטרודל? לא.... טוב, ג'י לא תביא לדודה גרטה קפה, אבל בלי שטרודל! דודה גרטה לא רוצה שטרודל!
לואי, חתיכה... אחת? לא.. טוב פשוט בדרך כלל אתה אוכל, היום לא, טוב.
(בלה מארגנת את עצמה....)
טוב אני לא צריכה שתעזרו לי אני יודעת בדיוק איך אני רוצה שזה יהיה (נרגשת).
ג'י ארטי שבו שם על הספא, גרטה אל תזוזי שם זה מצוין (מרוצה מעצמה) אימא על הכורסא...
ולואי אתה שב שם על הכורסא, לואי.... שב! למה אתה אורז את חפציך? לואי... לא אתה הבטחת (כמו ילדה קטנה) תישאר לואי... אל תלך! לא! אסור שתלך... עוד לא דיברנו... נכון ארטי? נכון! לא דיברנו... לא! אימא תגידי לו להישאר (כמו ילדה קטנה) נוו...... לא!!! (חוסמת את הדלת עם גופה) אל תלך...
אימא אל תדאגי אני לא מתרגשת... דיי לואי! אתה בשום אופן לא הולך! אימא... תגידי לו!
תודה... ושב על הכורסא... אל תעמוד, פשוט ציירתי לי תמונה בראש של איך זה יראה... אז תשב!
תודה.
(מארגנת את עצמה, מתרגשת, לא יודעת איך להתחיל).
טוב... אז עכשיו שכולם יושבים פה.... כל המשפחה, אני רוצה לספר שאני הולכת לקולנוע הרבה!
לא לואי! לא בגלל זה הכרחתי אתכם לשבת פה....
פשוט אני הולכת הרבה לקולנוע, לבד... רק אני... אבל אני כבר כמה פעמים פגשתי שם את ג'וני, הוא עובד שם סדרן.
לא.. לא... אנחנו רק מדברים, בקולנוע, למרות שפעם אחת גם טיילנו בפרק, אבל רק לדבר...
והוא מאוד נחמד, אתם לא רוצים לשאול שאלות?
אהה תודה ארטי, לא הוא לא רוצה לעבוד שם תמיד, בקולנוע, הוא רוצה לפתוח מסעדה, הוא אמר לי שהוא ינהל אותה ואני יבשל, אבל גם יעזור כי הוא לא כל כך יודע לקרוא.
לא... לואי למה אתה עצבני כל כך... הוא לא בן 15 הוא בן 40, והוא לא טיפש.
ואימא, אגב! הוא היה במוסד ואמר לי שלא טוב שם...
לא... הוא נורמאלי לגמרי!
למה כסף? למה שהוא ירצה כסף? הוא לא רוצה ממני שום כסף....
(מתחילה להתרגש מידי ובתהליכים לפרוץ בבכי)
אותי!!! הוא רוצה אותי!
למה זה כל כך לא הגיוני שהוא ירצה אותי?
להתחתן איתי! הוא אוהב אותי.. ואני רוצה להתחתן איתו!
אני רוצה לעשות לו ילדים, אני רוצה שיהיו לי תינוקות משלי.
(פאוזה - שקט, דממה. מעכשיו בלה מדברת אל אימא שלה).

את חושבת שאני לא יכולה ללדת תינוקות בריאים אימא?
אז אני כן יכולה, אני עבדתי בחנות וטיפלתי בך מאז שהייתי בת 12, כזאת חזקה אני, כמו שור! לא ככה אנחנו צריכים להיות אימא?
אבל התינוקות שלי לא ימותו כי אני יאהב אותם ויטפל בהם.... והם לא יהיו חולים כמוני וכמו גרטה, או חלשים כמו אדי ולואי...   התינוקות שלי יהיו יותר מאושרים ממה שאנחנו היינו, כי אני אלמד אותם להיות מאושרים!
לא לגדול ולברוח, או לא לבוא לבקר כשגדלים, או שלא יוכלו לנשום כי הם יותר מידי פוחדים! (מפנה את מבט אל גרטה).    ואף פעם, אבל אף פעם אני לא יכריח אותם לבזבז את החיים שלהם בלעשות לי מסז' ברגליים רק בגלל שלך לא היה אף אחד שאהב אותך מספיק בשביל שירצה לגעת בך!   כי את הסברת לכולם טוב מאוד שאת לא רוצה שיגעו בך מתוך אהבה...
את יודעת מה זה לגעת בברזל אימא? - זה קר, וקשה!
ואני רוצה חמה ורכה עם הילדים שלי...
תרשי לי שיהיו לי תינוקות אימא.
אני חייבת לאהוב מישהו שיאהב אותי בחזרה לפני שאני אמות.
תרשי לי אימא, בבקשה תתני ללדת תינוקות, אני רוצה תינוקות.
תרשי לי אימא ואני מבטיחה לך שאת לא תצטרכי לדאוג מלהיות לבד, כי יהיה לך אותי ואת בעלי, ואת התינוקות שלי.
בבקשה אימא! לואי תגיד לה כמה זה יהיה נפלא!
גרטה, נכון שזה יעשה אותה מאושרת?
אימא בבקשה תגידי כן! אני צריכה שתגידי כן!
בבקשה, אל תלכי... למה את הולכת? תרשי...
(טריקת דלת, האימא יצאה מהחדר)
(בלה מביטה בכולם)
תחבקו אותי, שמישהו בבקשה יחבק אותי...

עבור לתוכן העמוד