מוכרי הסגריות בכיכר שלושת הצלבים

על עצמי יש כל כך מעט לספר. כמעט שום דבר. ב-1942 ביולי כל משפחתי נרצחה. אני הצטרפתי לקבוצת פועלים יהודיים שעבדה בצד הארי. עבדנו ב"פלאצובקה", ב"אוסטבאן... ושם באמת ראיתי אותך... אחר כך עבדנו במגרש אחד ברחוב כמיאלנה. שם פגשתי את תרזה ואת בולוש כשהם מבקשים אוכל מהפועלים. קצת עזרתי להם. הייתי גם קונה נשק ומעביר לגטו. גם הייתי בין הלוחמים ויריתי בנאצים עד שהתחמושת שלי אזלה. הם הציתו את הבית בו ישבנו ואנו כמעט נשרפנו. הגרמנים תפסו אותי ושלחוני לכוון טרבלינקא, אבל הצלחתי לברוח. קפצתי מן הרכבת. היו פולנים שעזרו לי, היו פולנים שרדפו אותי. הכרתי מורה פולני אחד, אידז'יקובסקי שמו, הוא עזר לי הרבה. אפילו נתן לי תעודת תלמיד מזוייפת.. אבל יום אחד, כשהלכתי ברחוב הרגישו בי "שמאלצובניקים". פתאום שמעתי...