יונו והטווס

מה זה כבר יכול לעזור לי עכשיו? גם אם הרפוליקאים ינצחו וגם אם יפסידו, הילד שלי ישאר עמוק בתוך הקבר.
אני לא יכולה לשתות שום דבר עכשיו, גברת בויל. הוא לא יצטרך לחכות לי הרבה.
אה, כל הכאבים שאני סבלתי בשביל להביא אותו לעולם הזה ולהשכיב אותו בתוך העריסה שלו, מה הם לעומת הכאבים שאני סובלת עכשיו בשביל להוציא אותו מהעולם הזה ולהשכיב אותו בתוך הקבר שלו.
אני ראיתי אותו מתחיל, ואני אראה אותו נגמר.
אין לי בית יותר. הוא היה הבן היחיד שהיה לי, ולחשוב על זה שהוא שכב לילה שלם בצד של כביש עפר קטן, ושהראש שלו... הראש הזה שאני כל כך הרבה פעמים ליטפתי ונישקתי, כל הראש הזה היה שקוע עמוק עמוק בתוך המים של הנחל.
ואמרו לי שהוא היה המפקד של הכיתה שהרגה את הבן של גברת מנינג,השכנה ממול. והינה אנחנו עמודות שתינו. שתי נשים זקנות, כל אחת מהצד השני של מאזני הסבל, וגופות בנינו ההרוגים מאזנות את המאזניים האלה.
הו אלוהים! תרחם על שתינו! הו, בתולה קדושה, איפה היית כשהכדורים פילחו את הלב של הבן שלי? הו, ישו הקדוש, קח את לבבות האבן האלה מאיתנו ותן לנו במקומם לבבות בשר ודם! סלק מכאן את השינאה הרצחנית הזו ובמקומה למד אותנו לאהוב!!