מקבת

-מה זה?
נשאר כאן כתם
-צא כתם רע! צא כבר אני אומרת אחת שתיים!
-אם כך... זה הזמן לפעול!
-כל כך חשוך בשאול...
-בושה אישי! בושה! גיבור כזה פוחד??
-והרי למה לנו לפחד? פן ידעו זאת?
הרי איש לא יעיז לתבוע מאיתנו דין וחשבון!
-אך מי היה מאמין שיש בו בזקן הזה
כל כך הרבה דם?

-האיש מקדאף, אישה אהב
איפה היא עכשיו?
-מה איתכן ידיים? לעולם לא תיהיינה נקיות??
-חדל מזה אישי! חדל מזה!
החלחלה הזאת מקלקלת הכל...
-ריח של דם כל הזמן. כל בשמי ערב לא יצליחו לבשם יד קטנה זו
-רחץ ידיים! לבש חלוק! אל תחוויר כל כך! אני חוזרת, ואומרת, בנקו- כבר נקבר.
הוא לא יצא מתוך קברו.
-בוא למיטה.  בוא למיטה, יש דפיקות בשער!
בוא, בוא, בוא הושט לי יד! את הנעשה, אין להשיב... בוא למיטה, בוא למיטה, בוא.